קרה לכם שניסיתם להסביר משהו ממש חשוב, אבל מי שמולכם חשב שאתם סתם ממציאים מעשייה ולא הקשיב באמת? זה בדיוק מה שמרגיש הנביא. הוא פונה אל ה' מתוך תסכול וכאב ומשתמש במילה אֲהָהּ, שהיא בעצם קול של צעקה ויללה. הנביא מתלונן שכאשר הוא מעביר לעם את האזהרות של ה', הוא עושה זאת בעזרת חידות ומשלים. העם אומר עליו שהוא מְמַשֵּׁל מְשָׁלִים, כלומר, מספר משלים סתומים ומורכבים שקשה לפענח. בגלל שהמסר מסתתר בתוך סיפור, האנשים לא לוקחים את האזהרה ברצינות. הם חושבים שהנביא סתם ממציא סיפורים יפים מהראש שלו כדי להראות כמה הוא מוכשר, ולא מאמינים שזו נבואה אמיתית מאת ה'. מתוך המצוקה הזו, הנביא מבקש מה' להפסיק לדבר בחידות. ה' שומע את בקשתו, ובפסוקים הבאים הוא משנה את הדרך שבה הוא מדבר אל העם. במקום משלים על יער ואש, ה' מסביר להם בצורה הכי פשוטה וברורה שהסכנה מתקרבת לירושלים, כדי שכולם יבינו את האזהרה מיד.
יחזקאל, פרק כ״א, פסוק ה׳
וָאֹמַ֕ר אֲהָ֖הּ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה הֵ֚מָּה אֹמְרִ֣ים לִ֔י הֲלֹ֛א מְמַשֵּׁ֥ל מְשָׁלִ֖ים הֽוּא׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.