הנביא זועק מתוך תסכול על כך ששליחותו נתקלת באטימות, ופונה אל ה' בקול צעקה ויללה: וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יֱהֹוִה. הוא קובל על תגובת העם לנבואותיו הסתומות, שכן הֵמָּה אֹמְרִים לִי בזלזול הֲלֹא מְמַשֵּׁל מְשָׁלִים הוּא. השומעים מנצלים את מורכבות המשלים כדי לעוות את המסר ולפרשו לטובה, מתייחסים לדברים כאל מליצה נאה בלבד מבלי לקחת ברצינות את האזהרה, או אף כופרים במקורם האלוקי וטוענים שהנביא בודה אותם מליבו. בעקבות תלונה זו, ה' נענה למצוקת הנביא ומשנה את אופי הדיבור מחידות סתומות למסר מפורש וברור שאינו משתמע לשתי פנים.
יחזקאל, פרק כ״א, פסוק ה׳
וָאֹמַ֕ר אֲהָ֖הּ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה הֵ֚מָּה אֹמְרִ֣ים לִ֔י הֲלֹ֛א מְמַשֵּׁ֥ל מְשָׁלִ֖ים הֽוּא׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.