יחזקאל, פרק כ״א, פסוק כ״ד

הנביא מצטווה לסמן לעצמו במעשה או בחזון הנבואה צומת מפוצל, כלומר שִׂים־לְךָ֣ שְׁנַ֣יִם דְּרָכִ֗ים שבהן עתידה לָבוֹא֙ חֶ֣רֶב מֶלֶךְ־בָּבֶ֔ל, היא צבאו של המלך. נתיבים אלו מתחילים שניהם מבבל, ועל כן מֵאֶ֥רֶץ אֶחָ֖ד יֵצְא֣וּ שְׁנֵיהֶ֑ם, בשימוש חריג בלשון זכר הרומז לארצו של מלך אחד. בנוסף, על הנביא לקבוע מקום, המכונה יָ֣ד, בנקודת ההכרעה הנמצאת בְּרֹ֥אשׁ דֶּרֶךְ־עִ֖יר. יש המסבירים את הציווי בָּרֵ֔א כדרישה לברור ולבחור את המקום שממנו יחליט המלך לאיזו עיר לפלוש, ויש המפרשים זאת מלשון כריתה ופינוי המקום מצמחייה, כסמל לכך שזוהי עִ֖יר בָּרֵֽא שעתידה להיכרת ולהיחרב.