דינם של בני עמון נחרץ, וחרב הפורענות תשיג אותם במולדתם. הציווי הָשַׁב אֶל־תַּעְרָהּ, כלומר להחזיר את החרב אל הנדן שלה, דורש מן האויב להמתין עד שיושלם העונש על ישראל, או לחלופין קורא לו לסיים את חזון הניצחון השווא שלו ולשוב לארצו. מנגד, ניתן להבין זאת כשאלה רטורית המבהירה כי חרב ה' לא תשקוט עד שתנקום באויב עצמו. העונש יתרחש בִּמְקוֹם אֲשֶׁר־נִבְרֵאת בְּאֶרֶץ מְכֻרוֹתַיִךְ אֶשְׁפֹּט אֹתָךְ, כאשר ה' יביא את מלך בבל להכותם בתוך מקום מגוריהם הקבוע. כך יישפטו דווקא במקום שבו ישבו בביטחון וחשבו שיינצלו, מבלי שיוכלו להימלט.
יחזקאל, פרק כ״א, פסוק ל״ה
הָשַׁ֖ב אֶל־תַּעְרָ֑הּ בִּמְק֧וֹם אֲשֶׁר־נִבְרֵ֛את בְּאֶ֥רֶץ מְכֻרוֹתַ֖יִךְ אֶשְׁפֹּ֥ט אֹתָֽךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.