ה' מצווה את הנביא יחזקאל להמחיש את חורבן בית המקדש הקרב באמצעות פעולת אבל פומבית. הציווי הֵאָנַח דורש מהנביא לזעוק מתוך כאב עצום, עד כדי תחושה של בְּשִׁבְרוֹן מָתְנַיִם שבה הגוף קורס מכובד הצער והאנחה העמוקה מורגשת פיזית. עליו לעשות זאת וּבִמְרִירוּת לב המבטאת מועקה כבדה, והכל בגלוי לְעֵינֵיהֶם של בני ישראל. פומביות המעשה נועדה למשוך את תשומת לב העם ולגרום להם לשאול לפשר האנחה, וכך יוכל הנביא לבשר להם על חרב מלך בבל והחורבן הממשמש ובא.
יחזקאל, פרק כ״א, פסוק י״א
וְאַתָּ֥ה בֶן־אָדָ֖ם הֵאָנַ֑ח בְּשִׁבְר֤וֹן מׇתְנַ֙יִם֙ וּבִמְרִיר֔וּת תֵּאָנַ֖ח לְעֵינֵיהֶֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.