הנביא נושא קינת חורבן וזועק בכאב חֶרֶב חֶרֶב, כהכרזה על נשק קטלני המתקרב להעניש את העיר. כפילות זו גם רומזת לשני אסונות שיכו בעם בזה אחר זה: תחילה צבא בבל שיחריב את ירושלים, ולאחר מכן בני עמון שיפגעו בשארית הפליטה. החרב מתוארת כהוּחַדָּה, כלומר מושחזת היטב לטבח מהיר, וְגַם־מְרוּטָה, שהיא חרב שלופה, מלוטשת ומבריקה שנועדה להטיל אימה. מנגד, החרב הכפולה משמשת משל לטקטיקה של מלך בבל, שהציג בתחילה חזית מתונה כדי לעורר שאננות ומלחמת אחים בתוך החומות, ורק לאחר שהעם החליש את עצמו מבפנים, הפנה נגדו את צדה הקטלני והמושחז לכיבוש קל ומהיר.
יחזקאל, פרק כ״א, פסוק י״ד
בֶּן־אָדָ֕ם הִנָּבֵא֙ וְאָ֣מַרְתָּ֔ כֹּ֖ה אָמַ֣ר אֲדֹנָ֑י אֱמֹ֕ר חֶ֥רֶב חֶ֛רֶב הוּחַ֖דָּה וְגַם־מְרוּטָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.