חלוקת ארץ ישראל לעתיד לבוא כוללת רצועת קרקע רחבת ידיים המוקדשת כולה למטרות קודש. בתוך המרחב המקודש הזה, מוקצית חלקה מובדלת ומקודשת אף יותר, המיועדת במיוחד לכוהנים ולמקום המקדש.
המילה תְּרוּמִיָּה מבטאת עניין של הפרשה והבדלה [רש"י, מצודת ציון], ומשמשת כשם תואר לחלקה זו [רד"ק]. יש המבארים כי מדובר בתרומה מובחרת, ואולי אף מוקטנת [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי בעוד שכלל הרצועה הרחבה המוקדשת מתוך הארץ נקראת "תרומת הארץ", החלק המיועד לכוהנים נחשב למעין תרומה המופרשת מתוך התרומה הכללית [מצודת דוד, רד"ק]. מתוך "התרומה הגדולה" הזו, נבדלת רצועה מרכזית וייעודית עבור הכוהנים [רש"י].
חלקה זו מוגדרת כקֹדֶשׁ קָדָשִׁים. אף על פי שהתרומה הגדולה כולה נחשבת לקודש ומתחלקת בין הכוהנים, הלוויים, הנשיא וצורכי העיר [רש"י], החלקה הספציפית של הכוהנים זוכה למעמד העליון של קודש קודשים ביחס לשאר החלקים [מצודת דוד, מלבי"ם]. הסיבה לקדושה יתרה זו היא שעצם בניין המקדש שוכן בתוך חלקה זו [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
מיקומה של חלקה מקודשת זו הוא אֶל גְּבוּל הַלְוִיִּם. הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה אֶל בהקשר זה היא סמוך, על או ליד [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. כלומר, נחלת הכוהנים שוכנת בצמוד לגבול הרצועה השייכת ללוויים, כאשר נחלת הלוויים ממוקמת מדרום לחלקת הכוהנים [מלבי"ם].