חלוקת ארץ ישראל לעתיד לבוא מציגה סדר גיאוגרפי ורוחני חדש, השונה מחלוקת הארץ בימי יהושע בן נון. במרכז המפה החדשה, בין נחלות השבטים, מופרשת רצועת קרקע ייעודית המוקדשת לקודש ולצורכי הציבור.
מיקומה של רצועה זו הוא וְעַל גְּבוּל יְהוּדָה, מדרום לנחלת השבט [ביאור שטיינזלץ]. שינוי זה במפת הנחלות מעלה שאלה גיאוגרפית, שכן היסטורית ירושלים שכנה בקצה הצפוני של נחלת יהודה שהייתה בדרום הארץ, ואילו כאן היא ממוקמת באמצע נחלות השבטים. ההסבר לכך נעוץ בשיטת החלוקה העתידית, שתהיה מורכבת מרצועות שוות, בדומה לשורות נטועות בכרם. נחלת יהודה המקורית הייתה כה רחבה, עד שכעת, בשל האורך העצום של הארץ מהגבול המזרחי ועד הים במערב, רוחב נחלת יהודה המקורית מספיק כדי להכיל בתוכו את נחלותיהם של חמשת השבטים הנותרים. כך יוצא שירושלים נותרת בדיוק במקומה הפיזי המקורי [רש"י].
רצועה זו נמתחת מִפְּאַת קָדִים עַד פְּאַת יָמָּה, כלומר מהגבול המזרחי ועד הים במערב [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. היא מוגדרת כהַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תָּרִימוּ, שטח המופרש לצורכי קודש וציבור, וכולל בתוכו את הר הבית, אחוזות הכהנים והלויים, שטחי העיר ונחלת הנשיא [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
מידותיה של התרומה מוגדרות היטב: חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף רֹחַב, כאשר הרוחב נמדד מצפון לדרום [מצודת דוד]. יחידות המידה הללו הן קני מידה, שכל אחד מהם שווה לשש אמות גדולות [ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, וְאֹרֶךְ כְּאַחַד הַחֲלָקִים, כלומר אורך רצועת התרומה זהה לאורכן של נחלות השבטים הרגילות, הנמתחות ממזרח למערב [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
במרכזו של שטח זה יעמוד המרכז הרוחני, וְהָיָה הַמִּקְדָּשׁ בְּתוֹכוֹ, בתוך שטח התרומה, כפי שיפורט בהמשך [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. סביב המילה בְּתוֹכוֹ קיים דיון נוסחי. על פי ספרים מדויקים וכללי המסורה, המילה נכתבת ונקראת באות וי"ו [מנחת שי]. עם זאת, ישנה מסורת של קרי וכתיב, לפיה המילה נכתבת "בתוכה" בלשון נקבה, בהתייחס למילה "תרומה", אך נקראת "בתוכו" בלשון זכר, בהתייחס למילה "חלק" [רד"ק, מנחת שי].