מבנה העיר העתידית משקף את האחדות והשותפות של כל חלקי העם. הפרשנים מסכימים כי הקריאה של שַׁעֲרֵי הָעִיר עַל־שְׁמוֹת שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל נועדה לשמש כאות וסימן לכך שהעיר אינה נחלת שבט בודד, אלא שייכת לכל השבטים יחד ולכולם יש בה חלק שווה.
בפאת צפון של העיר, צָפוֹנָה, קבועים שלושה שערים. הביטוי שַׁעַר רְאוּבֵן אֶחָד משמעו הפשוט הוא ששער אחד ספציפי ייקרא על שם ראובן, וכן הלאה לשאר השבטים המוזכרים.
באשר לסדר השערים הכללי, המלבי"ם [מלבי"ם] מנתח את התכנון המרחבי של העיר כולה. הוא מסביר כי בכל אחד מארבעת צדדי העיר ישנם שלושה שערים, כאשר סדר המנייה מתחיל בפינה הצפונית מערבית ונע מזרחה, כך שבצפון ממוקמים שערי ראובן, יהודה ולוי. בנוסף, הוא מזהה הקבלה מחושבת בין מיקום השערים לבין סדר השבטים על אבני החושן של הכהן הגדול. באבני החושן חולקו השבטים לארבעה טורים, ובסידור שערי העיר נוצר דפוס קבוע שבו שבט אחד מכל טור ממוקם בצד הנגדי לשני השבטים האחרים מאותו הטור. לדוגמה, ראובן ולוי מהטור הראשון בחושן ממוקמים בצפון העיר, ואילו שמעון, חברם לאותו הטור, ממוקם בדיוק מולם בצד דרום. תבנית זו של פיצול טורי החושן והצבתם זה מול זה חוזרת על עצמה בכל רוחות העיר.