דמיינו שאתם מתכננים עיר ענקית וחדשה, ורוצים שכל מי שיגיע אליה ירגיש מיד בבית. איך הייתם עושים את זה? בעיר העתידית שתיבנה, הפתרון הוא מיוחד במינו. כדי להראות שהעיר לא שייכת רק לקבוצה אחת, אלא לכל עם ישראל יחד בשותפות שווה, קוראים לפתחים שלה שַׁעֲרֵי הָעִיר עַל־שְׁמוֹת שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. לכל שבט יש שער, וכולם מרגישים שייכים.
אם נסתכל למשל על הצד הצפוני של העיר, שנמצא צָפוֹנָה, נראה שיש בו שלושה שערים. הפסוק מציין שַׁעַר רְאוּבֵן אֶחָד, כלומר שער אחד ספציפי שנקרא על שם ראובן, ולידו שערים ליהודה וללוי. הסדר של השערים מסביב לעיר הוא לא מקרי, אלא מזכיר בדיוק את החושן, הבגד המיוחד של הכהן הגדול שהיו עליו אבנים טובות עם שמות השבטים. בחושן, השבטים היו מסודרים בטורים. שערי העיר מוקמו כך ששבטים שהיו יחד באותו טור בחושן, נמצאים עכשיו בצדדים שונים של העיר ומעין מביטים זה אל זה. למשל, ראובן ולוי נמצאים בצפון, ושמעון, שהיה איתם באותו טור, נמצא בדיוק מולם בצד דרום. כך כל העיר מקיפה את התושבים באחידות, ממש כמו האבנים היקרות שהיו צמודות לליבו של הכהן הגדול.