הפסוק מסכם את מידותיה והרכבה של נחלת הארץ המוקדשת. השטח הכולל, הנקרא כָּל הַתְּרוּמָה, עומד על עשרים וחמישה אלף כפול עשרים וחמישה אלף, כאשר המידה המדוברת היא בקנים [רש"י]. שטח כולל זה מאגד בתוכו הן את החלקים המוקדשים לכוהנים וללוויים, והן את החלק המיועד לעיר [מצודת דוד, רד"ק].
המילה רְבִיעִית מתארת את צורתו של השטח. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעותה היא צורה מרובעת, כלומר שטח התרומה כולו יוצר ריבוע מדויק. לעומת זאת, גישה שונה מציעה כי המילה מתפרשת כפשוטה, כשבר מתמטי של רבע. לפי פירוש זה, החלק שהופרש מתוך הרצועה הכוללת לטובת העיר, שגודלו חמשת אלפים, מהווה בדיוק רבע מן הרצועה הנותרת שגודלה עשרים אלף [מלבי"ם].
הציווי להרים את תְּרוּמַת הַקֹּדֶשׁ מתייחס לחלקם של הכוהנים והלוויים [רש"י, מצודת דוד]. מילים אלו מתחברות להמשך הפסוק אֶל אֲחֻזַּת הָעִיר, כאשר המילה אֶל משמעותה "עם" [מצודת ציון, רד"ק, שטיינזלץ], והמילה אֲחֻזַּת מציינת חלק ונחלה [מצודת ציון]. משמעות הדבר היא שתרומת הקודש, יחד עם נחלת העיר שהיא שטח חול [שטיינזלץ], משלימות זו את זו ויוצרות יחד את החשבון הכולל של השטח המרובע.