החזון הנבואי משרטט בדיוק מתמטי את גבולותיה של עיר העתיד, ומציג תבנית גיאומטרית מושלמת וסימטרית לכל עבריה. המילים וְאֵלֶּה מִדּוֹתֶיהָ מכוונות אל העיר ירושלים שלעתיד לבוא, וכך מסכימים הפרשנים כולם.
על פי הכתוב, העיר בנויה כריבוע מדויק, כאשר כל אחת מארבע פאותיה, פְּאַת צָפוֹן, וּפְאַת נֶגֶב, וּמִפְּאַת קָדִים (מזרח) וּפְאַת יָמָּה (מערב), נמדדת באורך של חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים יחידות מידה [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. יחידת המידה המדוברת כאן היא קנים, ובחישוב כולל שבו כל קנה שווה לשש אמות, שטחה של העיר עומד על כשתים עשרה קילומטרים רבועים [ביאור שטיינזלץ].
מידות העיר משתלבות בתוך תוכנית רחבה יותר של חלוקת השטח. בעוד שהעיר עצמה תופסת שטח של ארבעת אלפים וחמש מאות קנים לכל כיוון, היא ממוקמת במרכזו של שטח מרובע גדול יותר בן חמשת אלפים קנים. ההפרש, העומד על חמש מאות קנים, מתחלק שווה בשווה לכל הכיוונים ויוצר שטח פתוח של מאתיים וחמישים קנים מכל צד, המשמש כמגרש פנוי סביב לעיר [רש"י, מלבי"ם]. שטח מרובע זה של העיר ומגרשיה ניצב במרכזה של רצועת קרקע רחבה, כאשר משני צדדיו נותרים שטחים נוספים של עשרת אלפים קנים למזרח ועשרת אלפים קנים למערב [רש"י].
הערה מסורתית ייחודית מופיעה בתיאור הפאה הדרומית. בפסוק נכתב וּפְאַת נֶגֶב חֲמֵשׁ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, כלומר המילה "חמש" נכתבת פעמיים ברצף, אך על פי המסורת היא נקראת רק פעם אחת. תופעה זו, המכונה "כתיב ולא קרי", היא נדירה ביותר, ומילה זו היא אחת משמונה מילים בלבד בתנ"ך כולו שנכתבות בטקסט אך אינן נהגות בקריאה [רד"ק, מנחת שי].