חלוקת הארץ העתידית מציבה את נחלת הנשיא במיקום ייחודי, המגשר בין שטחי הקודש לנחלות השבטים.
הפרשנים מבארים כי המילה וּמֵאֲחֻזַּת משמעותה כאן "וּבֵין אחוזת", כאשר האות מ"ם משמשת לציון מרחב שבין שני דברים [מצודת ציון]. לפיכך, כוונת הכתוב היא ששטחיהם של הלויים, הכוללים בתוכם גם את הכהנים [מצודת דוד], וכן השטח של העיר, ממוקמים ממש באמצע נחלתו של הנשיא.
הגבולות החיצוניים של שטח זה מוגדרים במילים בֵּין גְּבוּל יְהוּדָה וּבֵין גְּבוּל בִּנְיָמִן. כלומר, נחלת שבט יהודה תוחמת את האזור מצפון, ונחלת שבט בנימין תוחמת אותו מדרום. החזרה על תיאור הגבולות בפסוק נועדה לתוספת ביאור והדגשה [מצודת דוד].
מתוך תיאור זה עולה תמונה גיאוגרפית ברורה: כל רוחב הרצועה שבין יהודה לבנימין, שהיא הרצועה הראשונה שהופרשה כתרומה ברוחב עשרים וחמישה אלף, שייכת לנשיא [רש"י]. מאחר ששטחי הקודש של העיר והלויים ממוקמים במרכזה של רצועה זו, אחוזת הנשיא מחולקת למעשה לשתי רצועות צרות ומאורכות משני צדי מרכז הארץ, האחת במזרח והשנייה במערב [ביאור שטיינזלץ]. מבנה גיאוגרפי זה יוצר תמונה רעיונית שלפיה הנשיא כאילו הפריש והרים את תרומת הקודש מתוך אמצע נחלתו שלו [מלבי"ם].