מסע השיבה מבבל לירושלים היה מבצע מורכב שדרש תכנון והכנה, והוכתר בהצלחה בזכות סיוע עליון. הכתוב משרטט את לוח הזמנים של מסע זה, שהחל באחד בניסן והסתיים באחד באב, ומדגיש כי הצלחת הדרך נזקפת לזכותה של ההשגחה האלוהית שליוותה את עזרא.
הביטוי יְסֻד הַמַּעֲלָה מתייחס לנקודת ההתחלה של המסע. רוב הפרשנים מסבירים כי משמעותו היא תחילת העלייה מבבל, בדומה ליסוד של בניין המהווה את נקודת ההתחלה של הקמתו [רש"י, מצודת דוד]. יום זה נקבע כזמן המיוסד והקבוע ליציאתם לדרך [ר' סעדיה גאון]. לעומת זאת, יש המפרשים את המילה יְסֻד מלשון סוד ועצה. לפי גישה זו, באחד בניסן התקבלה ההחלטה והתקיימה ההתייעצות על עצם העלייה, שכן בפועל המסע הפיזי החל רק מאוחר יותר, בשנים עשר בחודש [אבן עזרא, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
גישה נוספת רואה בביטוי יְסֻד הַמַּעֲלָה תיאור של התבססות מעמדו האישי של עזרא. ביום זה החלה לצמוח גדולתו, כאשר התקרב אל מלך פרס שהכיר בערכו, וקיבל ממנו את האישור והסמכות לעלות לירושלים ולהנהיג את העם [רלב"ג, ר' סעדיה גאון].
הגעתו המוצלחת של עזרא לירושלים מוסברת במילים כְּיַד־אֱלֹהָיו הַטּוֹבָה עָלָיו. ביטוי זה מתאר את חסדו של ה' ואת ההצלחה שהעניק לעזרא בדרכיו [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. סיוע אלוהי זה בא לידי ביטוי בכך שעזרא הצליח למהר מאוד בדרכו, כאילו כוח עליון דוחף אותו [מצודת דוד]. ההשגחה המיוחדת והחסד שקיבל מאת המלך לא ניתנו לו לחינם; הם היו שכר על כך שעזרא הכין את לבו ללמוד את תורת ה', לקיים אותה, וללמד חוק ומשפט בישראל כדי לזכות את הרבים [רלב"ג].