הכתוב פותח תקופה חדשה ומציג את דמותו המרכזית של עזרא ואת ייחוסו, על רקע השלטון הפרסי. המילים וְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מכוונות לתקופה שלאחר סיום בניין בית המקדש [רש"י, מצודת דוד]. באותה עת, בְּמַלְכוּת אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ־פָּרָס, חי אדם בשם עזרא [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. באשר לזהותו של המלך, הפרשנים מציינים על פי דברי חז"ל כי השם "ארתחשסתא" שימש כתואר כללי לכל מלכי פרס, ואילו המלך המסוים המוזכר בפסוק זה הוא למעשה דריווש [אבן עזרא, רש"י].
בהמשך הפסוק מוצג עֶזְרָא בֶּן־שְׂרָיָה, אשר מזוהה על ידי חז"ל עם הנביא מלאכי [מצודת דוד]. הכתוב מונה את שושלת היוחסין שלו המגיעה עד לאהרן הכהן, אך מקצר ומדלג על מספר דורות המופיעים בפירוט בספר דברי הימים, וזאת מטעמי קיצור [מצודת דוד, מלבי"ם].
מעבר לייחוס המשפחתי ההיסטורי, ישנה התייחסות עמוקה לשורשיו הרוחניים של עזרא. על פי תורת הסוד, עזרא היה גלגול נשמה של אהרן הכהן וכן של עלי הכהן, ובא לעולם כדי להשלים את תיקונם. מסורת זו מסבירה כי אהרן לא התפלל להיכנס לארץ ישראל משום שידע שעתיד להכניס את העם לארץ בגלגולו כעזרא. דמותו של עזרא משלבת את מעלותיהם של מנהיגי העבר: הוא היה ראוי שתינתן תורה על ידו כמשה רבנו, והכין את לבו לדרוש את תורת ה' וללמד את ישראל, ממש כפי שאהרן הכהן נהג לחזר על פתחי ישראל וללמדם [חומת אנך].