הוראת המלך הפרסי מעניקה אישור רשמי וגורף ליהודים השוהים בגלות לשוב לירושלים בהנהגתו של עזרא. צו מלכותי זה מסיר את החסמים המשפטיים והמדיניים, ופותח את הדרך לעלייה מחודשת לארץ ישראל.
הצורך במתן הרשאה חדשה זו נובע מכך שההיתר המקורי שניתן על ידי כורש הוגבל למטרה ספציפית של בניית בית ה'. משהסתיימה בניית המקדש, פקע תוקפו של ההיתר הראשון, ולגולים לא הייתה עוד זכות לעזוב את ארץ שבים ללא אישור מיוחד. משום כך, נדרש המלך להוציא פקודה מחודשת המתירה את היציאה [מלבי"ם].
הפרשנים מסכימים כי משמעות הביטוי מִנִּי שִׂים טְעֵם היא החלטה שלפיה "ממני יוצאת הרשות", קרי גזרת מלך או אגרת רשמית. הצו מופנה לכל מִתְנַדַּב, כלומר אדם שעושה זאת מתוך רצון חופשי ונדבת הלב [מצודת ציון], מקרב עם ישראל, הכהנים והלויים.
ההכרזה המלכותית קובעת כי כל מי שחפץ בכך יוכל לעלות לירושלים, ומוודאת שאיש ברחבי המלכות לא יוכל לעכב או למנוע את יציאתם של העולים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בנוסף, הפקודה קובעת כי העולים ילכו יחד עם עזרא, ובכך ממנה אותו למעשה למנהיג הרשמי של מסע העלייה [ביאור שטיינזלץ].