עלייתו של עזרא לארץ ישראל מסמנת נקודת מפנה היסטורית, שבה התבסס עמוד התורה כמרכז חיי האומה. לאחר שזרובבל ויהושע הכהן הגדול בנו את המקדש וביססו את עבודת הקורבנות, עלה עזרא – המזוהה במסורת עם הנביא מלאכי [רש"י] – כדי לכונן ולבצר את לימוד התורה בישראל [מלבי"ם].
התואר סֹפֵר אינו מצביע רק על אדם הכותב ספרים, אלא על חכם ובקיא בתורה, בדומה לתואר המוכר בימינו "רב" [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מקור המילה נובע מפעולת הספירה וההגדה [אבן עזרא], שכן עזרא היה מונה במהירות את חלקי הפירושים, שוקל את הראיות ובורר מתוכן את האמת ואת הכוונות המדויקות של מצוות התורה [רלב"ג]. המילה מָהִיר משלימה תואר זה, ומעידה על היותו זריז, מומחה ומהיר תפיסה, ההפך מאדם קשה הבנה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
החלק השני של הפסוק, וַיִּתֶּן־לוֹ הַמֶּלֶךְ כְּיַד־ה' אֱלֹהָיו עָלָיו כֹּל בַּקָּשָׁתוֹ, דורש קריאה משוכלת, כלומר יש להפוך את סדר המילים כדי להבין את כוונתו לאשורה: המלך נתן לעזרא את כל בקשתו, מכיוון שיד ה' הייתה עליו [רש"י, מצודת דוד]. המלך, המזוהה כדריוש [רש"י] או כארתחשסתא [ביאור שטיינזלץ], רחש לעזרא כבוד רב כאיש קדוש ומוערך, ולכן תמך בו וסייע לו בעלייתו לארץ.
הביטוי כְּיַד־ה' מתפרש ככוח, תוקף וברכה מרובה שהעניק לו ה' [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. כוח אלוקי זה הוא שנתן לעזרא חן בעיני המלך [מצודת דוד] וסייע לו לפעול בדיוק על פי ציווי ה' [רש"י]. מעל לכל, ביטוי זה משקף את ההשגחה הפרטית של ה' על עזרא, שנועדה להבטיח שהתורה לא תשתכח מעם ישראל [מלבי"ם].