הצלחתו של עזרא וההשגחה הפרטית מאת ה' שליוותה ושמרה אותו בדרכו, נבעו מזכות התורה והכנתו הרוחנית [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. הפסוק מפרט כי עזרא הֵכִין לְבָבוֹ, כלומר הכשיר את עצמו [שטיינזלץ], לשלוש מטרות מרכזיות [מלבי"ם]:
הראשונה היא לִדְרֹשׁ אֶת־תּוֹרַת ה', כלומר לחקור, לדרוש ולהבין את ענייני התורה בעצמו [מלבי"ם, שטיינזלץ]. המטרה השנייה היא וְלַעֲשֹׂת (מילה אשר על פי כתבי היד המדויקים נכתבת חסר, ללא האות וי"ו לאחר השי"ן [מנחת שי]), שמשמעותה ליישם ולתקן בפועל את שלמד, שכן המעשה הוא העיקר ולא רק הלימוד [מלבי"ם, שטיינזלץ]. לעומת קו מחשבה זה, קיימת גישה ייחודית המפרשת את המילה במשמעות של עשיית נפשות, בדומה לאברהם אבינו בחרן, כלומר שעזרא פעל לגייר אנשים ולקרבם תחת כנפי השכינה [ר' סעדיה גאון].
המטרה השלישית אליה כיוון היא וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט. כמנהיג הרוחני של הדור, עזרא לקח על עצמו ללמד אחרים ולתקן תקנות עבור כלל העם [שטיינזלץ], כאשר המונח חֹק מקיף וכולל בתוכו גם את מדרשי התורה שבעל פה [מלבי"ם].