הכרזת המלך מפרטת את איסוף המשאבים והכספים המיועדים לבניין המקדש, תוך הדגשת השילוב שבין תרומות שונות מרחבי האימפריה.
הפסוק מחלק את מקורות המימון לשני סוגים עיקריים. החלק הראשון, וְכֹל כְּסַף וּדְהַב דִּי תְהַשְׁכַּח בְּכֹל מְדִינַת בָּבֶל (כל כסף וזהב שתמצא בכל מדינת בבל), מתייחס לכספים ולנדבות שייאספו מאת הגויים תושבי בבל [מצודת דוד, מלבי"ם].
לכספים אלו מצטרף החלק השני, עִם הִתְנַדָּבוּת עַמָּא וְכָהֲנַיָּא מִתְנַדְּבִין (עם נדבות העם והכהנים שמתנדבים), אשר מתייחס לתרומותיהם האישיות של בני ישראל והכוהנים [מצודת דוד, מלבי"ם, רב סעדיה גאון].
הפרשנים מסכימים כי המטרה המשותפת של כלל התרומות הללו היא להוביל את השפע שנאסף אל בית ה׳ שבירושלים [רש"י]. השילוב של תרומות הגויים יחד עם תרומות ישראל יוצר אוצר משמעותי, אשר דורש שמירה יתרה וקפדנית במהלך המסע לירושלים [מלבי"ם].