לאחר פירוט האיגרת והסמכויות שהעניק מלך פרס, הכתוב עובר להציג את תגובתו האישית של עזרא הסופר לאירועים. הפרשנים מסכימים כי מילים אלו נכתבו על ידי עזרא עצמו, כהודאה ישירה לה׳ על הטובה הגדולה שנעשתה עמו ועם העם [רש"י, מצודת דוד].
עזרא פותח בברכה, בָּרוּךְ ה', שכן ראוי לאדם להודות על הטובה שהוא מקבל. מעבר להכרת הטוב, הברכה נועדה להדריך את העם להכיר בכך שההצלחה אינה מקרית, אלא נובעת מהשגחה פרטית של ה׳ [רלב"ג]. הסיבה המיידית להודאה היא החסד המיוחד שהתעורר מצד המלך ויועציו לסייע ליהודים [ביאור שטיינזלץ], ועזרא מכיר בכך שה׳ הוא אֲשֶׁר נָתַן כָּזֹאת בְּלֵב הַמֶּלֶךְ. המילה כָּזֹאת מתפרשת כהתעוררות והזרוז של המלך לפאר ולרומם את המקדש [מצודת דוד].
הודאתו של עזרא מורכבת משני רבדים עיקריים: הרובד הראשון הוא ההודאה על הפעולה הכללית הנוגעת למקדש – העובדה שה׳ הטה את לב המלך להתנדב ולסייע לְפָאֵר אֶת־בֵּית ה'. הרובד השני, המשתמע מדבריו, הוא הודאה על ההישג האישי והלאומי של עזרא עצמו, שקיבל לידיו מאת המלך את הכוח והסמכות לחזק את הדת ולהעמיד שופטים בישראל [מלבי"ם].