מכתב מלכותי זה פותח בהכרזה רשמית ומרשימה, המהווה את המבוא לאיגרת ששלח מלך פרס לעזרא הסופר. הכתוב פותח בהצהרת סמכות, ארתחשסתא מלך מלכיא, שכן דרכם של מלכים הייתה לחתום את שמם בראש איגרותיהם [מלבי"ם], תוך הפגנת שליטתם על כלל המלכים שתחת חסותם [מצודת דוד]. איגרת זו כללה למעשה שתי פקודות נפרדות: האחת מופנית ליהודים המתנדבים לעלות לירושלים, והשנייה לגזברי הממלכה כדי שיספקו את צורכיהם [אבן עזרא].
המכתב ממוען לעזרא כהנא ספר דתא, כלומר לעזרא הכהן, המשמש כחכם וסופר של תורת ה'. יש המבארים את הביטוי ספר דתא כהתייחסות ישירה לספר התורה עצמו [רש"י].
החלק המורכב ביותר בפסוק טמון במילים החותמות אותו: גמיר וכענת. הפרשנים מציגים מגוון גישות להבנת צירוף ארמי זה, אותן ניתן לחלק לשלושה כיוונים מרכזיים.
הגישה הראשונה רואה במילים אלו תואר לעזרא עצמו או מילות קישור רגילות. לפי גישה זו, המילה גמיר מעידה על כך שעזרא הוא אדם מושלם, מלומד ובקיא היטב בדעת אלוהיו [רלב"ג, אבן עזרא, שטיינזלץ], וכי הסמכות והיכולת לפעול נתונות בידו [רש"י]. בהמשך לכך, המילה וכענת מתפרשת במובן של "ועתה" או "בעת הזאת", ומשמשת כמילת מעבר טבעית לגוף המכתב [רלב"ג, שטיינזלץ].
גישה שנייה מפרשת את המילים כמונחים טקסטואליים של קיצור וסיום. המילה גמיר משמשת כקיצור מקובל שמשמעותו "וגומר" או "וכו'". במקור, האיגרת פירטה רשימה ארוכה של אומות ופקידים, אך הכתוב קיצר, ציין רק את ההתחלה והסוף, ושתל באמצע את המילה גמיר כדי לרמוז על החלק שהושמט [מלבי"ם, שטיינזלץ]. בדומה לכך, יש הרואים במילים אלו לשון של סיום המעידה על כך שהדברים מתוקנים, מסוימים ומלאים בדברי פיוס, כאשר וכענת משמעו "כך ענתה האיגרת" [ר' סעדיה גאון].
הגישה השלישית קושרת את המילים לנמענים נוספים או למקומות גיאוגרפיים. יש המפרשים כי גמיר רומז לכלל ישראל השלמים והמתנדבים לעלות לארץ [אבן עזרא]. המילה וכענת מתפרשת לפי קו זה כשם כולל לאומות עבר הנהר [אבן עזרא], או לחלופין כשמה של עיר המטרופולין המרכזית שאליה מופנית האיגרת, כדי שתושביה וכל אנשי הממשל יראו את פקודת המלך [מצודת דוד].