הוראה מלכותית ישירה יוצאת מאת מלך פרס אל פקידיו האזוריים, ובה דרישה מפורשת לספק את צרכיו של עזרא הסופר באופן מיידי.
הפרשנים מסכימים כי המילים וּמִנִּי אֲנָה אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מַלְכָּא שִׂים טְעֵם מבטאות גזירת מלך וצו רשמי היוצא מאת ארתחשסתא. עם זאת, יש המזהים את ארתחשסתא המוזכר כאן עם דריווש המלך [רש"י]. הצו מופנה לְכֹל גִּזַּבְרַיָּא דִּי בַּעֲבַר נַהֲרָה, כלומר לפקידים הממונים על האוצרות [אבן עזרא], או לאלו הממונים על ביצוע המלאכה בפועל [רס"ג]. מדובר למעשה בפקידים גובי המיסים של המלך הנמצאים באזור עבר הנהר לכיוון ארץ ישראל, אשר גובים את המס מהעמים הנוכרים באזור [רש"י].
ההוראה לפקידים היא דִּי כָל דִּי יִשְׁאֲלֶנְכוֹן – כל בקשה שיבקש מכם [רס"ג] עֶזְרָא כָהֲנָא סָפַר דָּתָא דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא, עזרא הכהן שהוא חכם וסופר של התורה והדת של ה' [מצודת דוד, רס"ג, רש"י], חובה עליכם למלא.
המלך חותם את הצו במילים אָסְפַּרְנָא יִתְעֲבִד, שמשמעותן כי כל בקשותיו של עזרא צריכות להיעשות ביעילות, חיש מהר וללא כל עיכוב [מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. הדחיפות וההיענות המהירה נדרשות כדי לספק לעזרא את כל צרכי המקדש המפורטים בהמשך, כגון כסף לקניית קורבנות, חיטים ומלח למנחות, ויין ושמן לנסכים [רש"י].