משימתו של עזרא הסופר מקבלת תוקף וגיבוי ממלכתי, כאשר הוא נשלח לשמש כשליח רשמי להעברת תרומות המלכות אל בית המקדש. הצהרה זו מבטאת את ההכרה של השלטון הזר בה' ואת נכונותו לתמוך כלכלית במקום עבודתו.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי המילה הארמית וּלְהֵיבָלָה משמעותה להוליך ולהביא. שורש המילה הוא י-ב-ל, המציין הבאת שי ומנחה [רב סעדיה גאון]. המלך ויועציו מצהירים על נדבתם ומוסרים לעזרא כְּסַף וּדְהַב דִּי מַלְכָּא וְיָעֲטוֹהִי הִתְנַדַּבוּ – כסף וזהב שהמלך ויועציו התנדבו לתרום משלהם [ביאור שטיינזלץ].
מטרת התרומה היא להביאה לֶאֱלָהּ יִשְׂרָאֵל (לאלוהי ישראל), על מנת לתקן ולפאר את ביתו דִּי בִירוּשְׁלֶם מִשְׁכְּנֵהּ – אשר בירושלים משכנו [רש"י], המקום שבו שוכן כבודו [מצודת דוד].
על גבי ההסבר הפשטני של הבאת התרומה, מתווסף רובד מעשי הנוגע לאופי השליחות: עזרא נשלח להוליך עמו כמות רבה של כסף וזהב, שחלקו הראשון הוא תרומת המלך ויועציו. בשל כך, נדרש עזרא לאסוף עמו אנשים רבים שילוו אותו בדרך, כדי לשמור עליו ועל האוצרות מפני שודדים האורבים בדרכים [מלבי"ם].