ההכרה בהשגחה העליונה המלווה את המעשה האנושי ניצבת במוקד הדברים. לאחר קבלת התמיכה, הגיבוי הפוליטי מתורגם לפעולה מעשית של התארגנות לקראת העלייה לארץ ישראל.
האמירה וְעָלַי הִטָּה־חֶסֶד מבטאת כי ה' הוא שהעניק חן ורצון לפני המלך [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. חסד זה הופגן לא רק מול המלך עצמו, אלא גם לפני וְיוֹעֲצָיו, המזוהים כשבעת היועצים המקורבים הרואים את פני המלך [רש"י], וּלְכָל־שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ, כלומר, לפני כל שריו [מצודת דוד].
בעקבות התמיכה שזכה לה מתוארת התעצמות אישית, וַאֲנִי הִתְחַזַּקְתִּי כְּיַד־ה' אֱלֹהַי עָלַי. הפרשנים מסבירים ביטוי זה כתיאור של העזרה האלוהית שליוותה אותו [רש"י, ביאור שטיינזלץ] וכן ככוח שהוענק לו מאת ה' [מצודת דוד].
מתוך תחושת גיבוי זו הפעולה המיידית היא וָאֶקְבְּצָה מִיִּשְׂרָאֵל רָאשִׁים. אותם ראשים מפורשים כראשי אבות, מנהיגים ואנשים חשובים מקרב היהודים שנותרו בבבל, שקובצו יחד עם משפחותיהם כדי לעלות ארצה [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. הבחירה לאסוף תחילה דווקא את המנהיגים נבעה מתוך ההבנה שבעקבותיהם יימשך ויעלה גם שאר העם [מצודת דוד].