עליית משפחת אדוניקם לארץ ישראל מציגה נקודת מבט ייחודית על השלמת הקיבוץ של משפחות הגולה. הפרשנים נחלקו בהבנת התואר אַחֲרֹנִים המוצמד לבני משפחה זו. גישה אחת מפרשת זאת על ציר הזמן של ההתארגנות לעלייה, ולפיה בני אדוניקם היו האחרונים להצטרף למסעו של עזרא, שכן הם התמהמהו ולא מיהרו לצאת לדרך כשאר המשפחות [רש"י, מצודת דוד]. לעומת זאת, גישה אחרת רואה במילה זו ביטוי דמוגרפי של השלמה. לפי פירוש זה, רוב בני המשפחה, מאות אנשים, כבר עלו לארץ בגל העלייה הראשון, והקבוצה הנוכחית מורכבת מהאחרונים שנותרו בגלות בבל, כך שעם עלייתם לא נשאר אף אדם ממשפחה זו בחוץ לארץ [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
המילים וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם מתייחסות לשמותיהם של ראשי המשפחה ומנהיגיה, אליפלט, יעיאל ושמעיה, שעמם עלו שישים גברים נוספים [מצודת דוד]. מבחינה דקדוקית ומסורת הנוסח, השם יְעִיאֵל נכתב בספרים הקדומים והמדויקים עם האות יו"ד באמצעו כדין, ואין בו חילופי קרי וכתיב. כמו כן, בשם וּשְׁמַעְיָה, האות עי"ן מנוקדת בשווא בלבד [מנחת שי].