הכוהנים והלוויים לוקחים על עצמם את האחריות להעברת האוצרות המיועדים למקדש. המילה וְקִבְּלוּ מבטאת את הסכמתם לקחת את הרכוש לרשותם ולאחריותם [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. הם לא קיבלו את האוצרות באופן כללי או על פי אומדן, אלא לקחו את מִשְׁקַל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וְהַכֵּלִים באופן מדויק, כשהם שוקלים את כובדם של הפריטים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מבחינה דקדוקית, ישנה תופעה ייחודית במילה מִשְׁקַל. בספרים המדויקים האות ק' מנוקדת בקמץ, וזהו מצב חריג עבור מילה המופיעה בצורת סמיכות [מנחת שי].
מטרת הבאת האוצרות השקולים לירושלים לְבֵית אֱלֹהֵינוּ הייתה מוגדרת מראש, והיא נועדה במיוחד לצורך תחזוקתו וצרכיו של בית ה׳ [אבן עזרא].