עזרא מארגן משלחת מיוחדת שמטרתה לאתר ולהביא אנשים הראויים לשרת בעבודת המקדש. לשם כך, הוא ממנה שלוחים ושולח אותם אל מנהיג מקומי בעל השפעה.
המילה וָאֲצַוֶּה נכתבת במסורת הכתיב כ"ואוצאה", אך נקראת כציווי [אבן עזרא, מנחת שי], ומשמעותה היא שעזרא שלח את האנשים ומינה אותם לשליחות זו [רש"י, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. הוא שולח אותם עַל־אִדּוֹ, כלומר אל אדו [רש"י, מצודת דוד], כאשר השימוש במילת היחס "על" נועד לבטא ציווי הנוגע לאדם שלישי [מלבי"ם]. אדו מתואר בתור הָרֹאשׁ, שכן הוא היה אדם גדול, חשוב ומנהיג [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ] בְּכָסִפְיָא הַמָּקוֹם, שהיא עיר בבבל [רש"י]. הציון המדויק "המקום" בא להדגיש שמדובר בעיר עצמה, להבדיל מן המדינה כולה שנקראה אף היא בשם כספיא [מלבי"ם].
כדי להבטיח את הצלחת השליחות, עזרא אינו מסתפק בשליחתם בלבד, אלא מעיד: וָאָשִׂימָה בְּפִיהֶם דְּבָרִים. הוא סידר מראש את טענותיהם ושם בפיהם את המילים המדויקות שעליהם לומר, כדי שדבריהם יהיו שלמים והם ישיגו את מבוקשם בהצלחה [מצודת דוד, רלב"ג].
את הדברים הללו עליהם לְדַבֵּר אֶל־אִדּוֹ אָחִיו. רוב הפרשנים מסכימים כי חסרה כאן אות וי"ו, והכוונה היא לאדו "ואחיו" [מצודת דוד, אבן עזרא, רלב"ג]. עם זאת, ישנה דעה ולפיה המילה "אחיו" אינה מציינת קרבת משפחה כללית, אלא "אחי" הוא שמו הפרטי של אדם מסוים, קרובו של אדו [אבן עזרא].
הנמענים לשליחות מוגדרים כהַנְּתִינִים. מילה זו נכתבת כ"הנתונים" אך נקראת "הנתינים" [רש"י, מנחת שי]. קיימות מספר גישות לגבי זהותם ומעמדם: יש המפרשים כי אלו אנשים המיושבים וקבועים במקום זה [רש"י], או פקידים הממונים שם מטעם המלך [מלבי"ם]. מנגד, גישה אחרת מזהה אותם ממש עם ה"נתינים", אותם משרתים בקודש שהיו חלק מהצוות המסייע במקדש [מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
מטרת השליחות כולה היא לְהָבִיא־לָנוּ מְשָׁרְתִים לְבֵית אֱלֹהֵינוּ – עזרא מבקש מאדו ואנשיו שישלחו עמם לוויים ונתינים נוספים, כדי שאלו יבואו לשרת בעבודות הקודש בבית ה', ובפרט בשירת הלוויים [מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].