השליחים הצליחו במשימתם לאתר ולהביא משפחות של לוויים, וזאת כְּיַד אֱלֹהֵינוּ הַטּוֹבָה עָלֵינוּ, כלומר בזכות עזרתו של ה׳ וההצלחה שהעניק להם [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הם הביאו עמם אִישׁ שֶׂכֶל, אדם חכם, נבון ומוצלח [רש"י, ביאור שטיינזלץ], ויש המפרשים שחכמתו באה לידי ביטוי בבקיאותו בתורת השיר [מצודת דוד].
באשר לזהותו של אותו איש שכל, קיימת מחלוקת בין הפרשנים. גישה אחת גורסת כי הכתוב בחר שלא להזכיר את שמו של אותו חכם ממשפחת מחלי, ובנוסף אליו הביאו השליחים גם אדם נוסף בשם וְשֵׁרֵבְיָה, יחד עם בניו ואחיו [מצודת דוד, אבן עזרא]. לעומת זאת, הגישה המרכזית קובעת כי איש השכל הוא שרביה עצמו. לפי פירוש זה, האות וי"ו בראש המילה וְשֵׁרֵבְיָה היא אות נוספת שאינה משמשת כו"ו החיבור, והכוונה היא שהביאו איש חכם שהוא שרביה, אשר מנה יחד עם בניו ואחיו שמונה עשר אנשים [אבן עזרא, מלבי"ם].
הייחוס מִבְּנֵי מַחְלִי בֶּן־לֵוִי בֶּן־יִשְׂרָאֵל בא להדגיש כי כל האנשים הללו היו לוויים [רש"י], מבני משפחת מררי, שהם מזרעו של יעקב [ביאור שטיינזלץ].
מהיבט המסורה והדקדוק, המילה וַיָּבִיאּוּ מופיעה בפסוק זה עם דגש נדיר באות אל"ף, והמילה מַחְלִי מנוקדת בשווא בלבד [מנחת שי].