יצא לכם פעם לעשות טעות, וכששאלו אתכם מה קרה, מיד הצבעתם על חבר ואמרתם שזה בגללו? אחרי שהאדם הראשון מטיל את האחריות על האישה, ה' פונה אליה ושואל אותה: מַה זֹּאת עָשִׂית. ה' הרי יודע הכול, אז למה הוא שואל? הוא פשוט רצה לפתוח איתה בשיחה ולתת לה הזדמנות להודות בטעות ולהתחרט. ה' תמיד מעדיף שנתקן את המעשים שלנו ונחזור לדרך הטובה.
אולי תחשבו לעצמכם: הרי ה' ציווה לא לאכול מהעץ עוד לפני שהאישה בכלל נבראה, אז למה היא אשמה? התשובה היא שכיוון שהיא נבראה מתוך הגוף של האדם, הציווי שייך גם לה. בנוסף, ה' מוכיח אותה לא רק על כך שאכלה בעצמה, אלא גם על כך שגרמה לבעלה לחטוא. מכאן אנחנו לומדים שכשמישהו מכשיל חבר וגורם לו לעשות משהו לא טוב, זה מעשה חמור מאוד.
בתגובה, האישה מנסה להצטדק ולהעביר את האשמה הלאה. היא אומרת: הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי. המילה הִשִּׁיאַנִי פירושה שהנחש הטעה אותה לגמרי ובלבל את המחשבה שלה. הוא השתמש בשקרים, סילק ממנה את הפחד הטבעי לעשות מעשה אסור, וגרם לה לחשוב שלא יקרה לה שום דבר רע. האישה מוסיפה את המילה וָאֹכֵל כדי להודות רק בכך שהיא עצמה אכלה, ומנסה להתחמק מהאחריות לכך שנתנה גם לאדם לאכול. היא בעצם אומרת שהיא רק נפלה קורבן לשקרים של הנחש.