בראשית, פרק ג׳, פסוק ד׳

תארו לעצמכם שמישהו מנסה לשכנע אתכם לעשות משהו שאתם יודעים שהוא אסור, והוא משתמש בהסברים שנשמעים ממש הגיוניים. זה בדיוק מה שהנחש עושה. הוא לא מסתפק בלהגיד לחוה לאכול, אלא מנסה לגרום לה לחשוב שה' לא באמת דואג לה. הנחש אומר לחוה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן, כלומר, אתם ממש לא תמותו. הוא טוען שה' אוסר עליהם לאכול מהפרי לא כדי להגן עליהם, אלא כי הוא כביכול לא רוצה שהם יהיו חכמים ומבינים כמותו. כדי להוכיח את דבריו, הנחש עושה מעשה מתוחכם. הוא דוחף את חוה עד שהיא נוגעת בעץ. חוה חשבה שאפילו רק לגעת בעץ זה מסוכן, אבל כשהיא רואה ששום דבר רע לא קרה לה מהנגיעה, היא מתחילה להאמין לנחש שגם אכילה מהפרי לא תפגע בה. ולמה ה' בכלל ברא נחש כזה ערמומי שמנסה להכשיל? ה' רצה לתת לאדם את ההזדמנות להתגבר על הפיתוי. כשאנחנו מתאמצים ובוחרים בטוב למרות שזה קשה, אנחנו מתחזקים וזוכים למדרגה רוחנית גבוהה הרבה יותר מאשר אם הכל היה קל ופשוט.