יצא לכם פעם לקרוא רשימה ארוכה של שמות ולשים לב ששם אחד פתאום בולט במיוחד? כשמשפחת יעקב עוברת למצרים, התורה סופרת שבעים בני משפחה. אם נבדוק את הרשימה, נגלה משהו מעניין: כמעט כל השמות שכתובים בה הם של בנים. רק שתי בנות מוזכרות בשמן, דינה ושרח. למה זה קורה? התורה בדרך כלל מזכירה שמות של בנות רק כשיש להן תפקיד חשוב ומיוחד בסיפור. שאר הבנות במשפחה כנראה נשארו בארץ כנען כשהתחתנו, או שהתורה פשוט לא הזכירה אותן.
כשהתורה מפרטת את משפחתו של אשר, היא מזכירה את הבנים שלו, ואז מוסיפה את המילים וְשֶׂרַח אֲחֹתָם. אולי תשאלו את עצמכם למה היא נקראת האחות של הבנים, ולא פשוט "הבת של אשר"? המפרשים מסבירים שזהו פשוט סגנון הכתיבה הרגיל של התנ"ך, שבו לפעמים משייכים את הבת לאחים שלה, אבל היא כמובן הייתה הבת של אשר והנכדה של יעקב.
אז למה שרח הקטנה זכתה ששמה ייכתב בתורה? שרח הייתה ילדה מיוחדת במינה. יש אומרים שהיא הוזכרה כי היא הייתה הנכדה היחידה במשפחה שנולדה עוד לפני שעזבו את ארץ כנען. בנוסף, היא הייתה קרובה ואהובה מאוד על סבא יעקב. בזכות הקשר החם והמיוחד הזה ביניהם, היא זכתה לקבל ממנו ברכות רבות ואפילו לחיות חיים ארוכים מאוד.