שמתם לב פעם איך התורה בוחרת מילים מדויקות מאוד כשהיא סופרת אנשים? לפעמים שינוי קטן במילה אחת מגלה לנו סיפור שלם. כשהתורה מסכמת את מספר הילדים והנכדים של רחל שירדו למצרים, היא סופרת את כולם, כולל יוסף ושני הבנים שלו, ומגיעה למספר כׇּל־נֶפֶשׁ אַרְבָּעָה עָשָׂר. אבל למה המספר אַרְבָּעָה עָשָׂר כתוב בלשון זכר, בזמן שאצל נשים אחרות כמו לאה המספרים נכתבו בלשון נקבה? התשובה פשוטה. אצל לאה היו גם בנות במשפחה, אבל כל הצאצאים של רחל שירדו למצרים היו רק בנים, ולכן התורה משתמשת בלשון זכר.
יש עוד רמז מיוחד במילים אֲשֶׁר יֻלַּד לְיַעֲקֹב. אצל שאר האימהות התורה כותבת שהן ממש "ילדו ליעקב", אבל כאן המילה יֻלַּד כתובה קצת אחרת. רחל כל כך רצתה לחבוק ילד משלה, וכשסוף סוף זכתה לכך היא הודתה לה' שהסיר את הצער הגדול שלה. המילה המיוחדת הזו רומזת לנו שהילדים שנולדו לרחל היו קודם כל כדי לשמח את הלב שלה ולרפא את הכאב האישי שלה, כי הרצון שלה להיות אימא היה עצום וחזק כל כך.