תארו לעצמכם מצב שבו מישהו מנסה לתת עצה טובה כדי לעזור לכולם, אבל במקום להקשיב לו, אנשים כועסים עליו מאוד. זה בדיוק מה שקרה לזכריה הכהן והנביא. הוא עמד מול העם והשלטון והעיר להם על ההתנהגות שלהם, כדי שיחזרו לדרך הטובה. אבל במקום להקשיב, המילים וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו מספרות לנו שהם התארגנו יחד נגדו כמו חבורה של מתפרעים, בלי לערוך לו משפט צודק והוגן.
המלך יואש בכבודו ובעצמו נתן את ההוראה הקשה, ולכן מודגש שזה קרה בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ. הוא ציווה לפגוע בזכריה באבנים, פעולה שמופיעה במילים וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן. זו הייתה החלטה שאסור היה למלך לקבל, כי לפי חוקי המלוכה למלך אין רשות להעניש בצורה כזו. מה שהפך את המעשה לעצוב וחמור עוד יותר, הוא המקום שבו זה קרה. הפגיעה בזכריה התרחשה ממש בַּחֲצַר בֵּית ה', מקום קדוש וטהור שחולל בגלל המעשה הזה.
ה' לא התעלם מהמעשה הלא צודק. כעבור שנה בלבד הגיע צבא זר לארץ, וה' נתן לו כוח להעניש את המלך ושריו. בסופו של דבר המלך יואש נענש בחומרה ואיבד את חייו, כעונש על כך שפגע בזכריה ובמשפחתו.