דברי הימים ב, פרק ל׳, פסוק י׳

II Chronicles 30:10Sefaria

וַיִּהְי֨וּ הָרָצִ֜ים עֹבְרִ֨ים מֵעִ֧יר ׀ לָעִ֛יר בְּאֶרֶץ־אֶפְרַ֥יִם וּמְנַשֶּׁ֖ה וְעַד־זְבֻל֑וּן וַיִּֽהְיוּ֙ מַשְׂחִיקִ֣ים עֲלֵיהֶ֔ם וּמַלְעִגִ֖ים בָּֽם׃

תארו לעצמכם שהייתם מזמינים מישהו לאירוע ממש מיוחד, ובמקום פשוט לסרב, הוא היה מתחיל לצחוק עליכם. זה בדיוק מה שקרה לשליחים של מלך יהודה. הם עברו בממלכת ישראל והזמינו את התושבים לבוא לבית המקדש בירושלים. אבל התושבים סירבו והיו מַשְׂחִיקִים עליהם, כלומר צחקו וזלזלו בשליחים.


למה הם הגיבו ככה? קודם כל, עברו מאות שנים מאז שהתושבים שם ביקרו בירושלים, והרעיון פתאום לעלות לבית המקדש נשמע להם מוזר מאוד. בנוסף, המלך שלהם דווקא הרשה להם ללכת לעבוד את ה׳, כך שאף אחד לא הכריח אותם להישאר בעיריהם. הם פשוט בחרו מרצונם החופשי לדחות את ההזדמנות ולזלזל בה. בגלל הזלזול והחטאים האלו, נקבע בסופו של דבר שהם יצטרכו לעזוב את ארצם ולצאת לגלות.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ט׳
פסוק י״א

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.