שליחי מלך יהודה סבבו ברחבי ממלכת ישראל, אך התושבים היו מַשְׂחִיקִים עליהם, כלומר צחקו וזלזלו בהם. דחייה זו נבעה בחלקה מהיעדר סמכות של השליחים באזור, ומכך שהרעיון לעלות למקדש נראה מופרך לאחר מאות שנות נתק. אף על פי שבאותה תקופה הותר לתושבים לעלות ולעבוד את ה' בירושלים ללא כפייה שלטונית, הם בחרו מתוך רשעותם לדחות את ההזדמנות. בעקבות זלזול זה נחתם סופית גזר דינם של השבטים לצאת לגלות.
דברי הימים ב, פרק ל׳, פסוק י׳
וַיִּהְי֨וּ הָרָצִ֜ים עֹבְרִ֨ים מֵעִ֧יר ׀ לָעִ֛יר בְּאֶרֶץ־אֶפְרַ֥יִם וּמְנַשֶּׁ֖ה וְעַד־זְבֻל֑וּן וַיִּֽהְיוּ֙ מַשְׂחִיקִ֣ים עֲלֵיהֶ֔ם וּמַלְעִגִ֖ים בָּֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.