קרה לכם פעם שרציתם לעשות משהו טוב בכל הלב, אבל לא הצלחתם לבצע אותו בדיוק לפי הכללים? לחג הפסח בירושלים הגיע קהל ענק של אנשים, במיוחד מהשבטים אפרים, מנשה, יששכר וזבולון. התנ"ך קורא לקהל העצום הזה מַרְבִּית הָעָם רַבַּת, כלומר כמות גדולה מאוד של אנשים.
האנשים האלה רצו מאוד לחגוג ולאכול מקורבן הפסח, אבל הייתה בעיה גדולה: הם היו טמאים. לפי ההלכה, אסור לאכול קורבן כשנמצאים במצב של טומאה, וזה נחשב למעשה חמור מאוד. לכן נאמר עליהם שהם אכלו את הפסח בְּלֹא כַכָּתוּב, כלומר שלא כהלכה ולא כמו שהתורה מצווה. כדי לנסות למעט את הטומאה כמה שאפשר, הלוויים שהיו טהורים עזרו ושחטו את הקורבנות עבור העם, אבל העם הטמא עדיין נאלץ לאכול את הקורבן בעצמו.
כשהמלך חזקיהו ראה זאת, הוא דאג מאוד לעם ונשא מיד תפילה מיוחדת: ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד. חזקיהו התפלל וביקש מה' שיסלח לאנשים שאכלו בטומאה. הוא ביקש מה' שיסתכל על הכוונה הטובה שלהם, כי למרות שהגוף שלהם לא הספיק להיות טהור כנדרש, הלב שלהם היה מוכן, טהור וראוי לעבודת ה'.