חגיגת הפסח בימי חזקיהו עוררה שִׂמְחָה גְדוֹלָה במיוחד, שכן היא היוותה חזרה לקיום המצווה לאחר שנים ארוכות שבהן נמנעה העלייה לרגל. מתוך תחושת ההתחדשות בחר העם להאריך את החג ולחגוג במשך ארבעה עשר ימים ברציפות, מאורע שלֹא כָזֹאת בִּירוּשָׁלִָם מזה דורות. ההשוואה לימי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נובעת הן ממשך החגיגה שהזכיר את חנוכת הבית הראשון, והן מתוך הרכב החוגגים. לראשונה מאז פילוג הממלכה שאירע לאחר ימי שלמה, שבו כל שבטי ישראל להתאחד יחד בירושלים.
דברי הימים ב, פרק ל׳, פסוק כ״ו
וַתְּהִ֥י שִׂמְחָֽה־גְדוֹלָ֖ה בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם כִּ֠י מִימֵ֞י שְׁלֹמֹ֤ה בֶן־דָּוִיד֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א כָזֹ֖את בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.