חשבתם פעם למה יש עונות שבהן קל יותר לצאת לטיולים ארוכים בטבע? בעבר הרחוק, גם למלחמות הייתה עונה מיוחדת. המערכה של צבא ישראל נגד בני עמון ממשיכה, והמילים לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה מספרות לנו שעברה בדיוק שנה מהפעם הקודמת שבה יצאו להילחם, והשמש חזרה לאותו מקום בדיוק. הזמן הזה נקרא גם לְעֵת צֵאת הַמְּלָאכִים, כלומר, התקופה שבה מלכים יוצאים למלחמה. המילה הַמְּלָאכִים נכתבת כאן עם האות א', אבל הכוונה היא פשוט למלכים. למה דווקא עכשיו? כי החורף והגשמים חלפו, וזו תקופת האביב ותחילת הקיץ. בזמן הזה השדות מלאים בתבואה, בעשבים ובפירות, וכך החיילים והסוסים יכולים למצוא בקלות אוכל בדרך ולא צריכים לסחוב הכול איתם מהבית.
דוד המלך שולח את שר הצבא שלו, יואב, יחד עם כל צבא ישראל למלחמה גדולה. הם פוגעים קשה באויב, כמו שכתוב וַיַּשְׁחִתוּ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן, ומטילים מצור על עיר הבירה שלהם. המילה וַיָּצֻרוּ מגיעה מהמילה מצור, ומשמעותה שהם הקיפו את העיר מכל הכיוונים. אבל אז קורה משהו מפתיע. בזמן שכל הצבא נמצא רחוק בשדה הקרב, הכתוב מספר לנו שוְדָוִד יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם. דוד המלך נשאר בבית. זהו זמן שמתאים למלחמה, ומערכה כל כך גדולה דורשת שהמלך יעמוד בראש החיילים שלו, אבל דוד לא יוצא איתם. הישיבה הזו בחוסר מעשה בבית, במקום להיות עם הצבא בחזית ולעשות את מלחמת ה', היא זו שהובילה בהמשך לאירועים עצובים ולחטא של דוד.