בעיצומם של קרבות ושהייה במצודה בימי הקציר החמים, מתעורר בדוד געגוע לטעמים המוכרים של עיר הולדתו. המילה וַיִּתְאַוֶּה מבטאת את השתוקקותו הפיזית למים קרים מִבֹּאר בית לחם, כלומר מבור המים של העיר, משום שבמצודה לא היו מים ראויים לשתייה. באומרו מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם דוד אינו מצווה על אנשיו לצאת לדרך אלא רק מביע משאלה, ולאחר שחייליו סיכנו את חייהם כדי להגשימה, הוא התחרט שסיכן אותם עבור תאוותו הגופנית. לצד ההסבר הפיזי, קיימת מסורת שלפיה הבקשה למים הייתה למעשה משל, ודוד ביקש לברר שאלה הלכתית מבית הדין שישב בשער העיר.
שמואל ב, פרק כ״ג, פסוק ט״ו
וַיִּתְאַוֶּ֥ה דָוִ֖ד וַיֹּאמַ֑ר מִ֚י יַשְׁקֵ֣נִי מַ֔יִם מִבֹּ֥אר בֵּֽית־לֶ֖חֶם אֲשֶׁ֥ר בַּשָּֽׁעַר׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.