מה הייתם מרגישים אם חברים היו מוכנים לסכן את החיים שלהם רק כדי להביא לכם כוס מים? בטח הייתם מתרגשים מאוד. דוד המלך מסתכל על המים שהביאו לו הלוחמים שלו מתוך מחנה האויב, ומחליט שהוא פשוט לא מסוגל לשתות אותם. הוא פונה אל ה׳ ואומר חָלִילָה, כלומר, מתוך יראה וכבוד לה׳, המעשה הזה נחשב בעיניו לדבר שאסור לעשות. דוד שואל בפליאה הֲדַם הָאֲנָשִׁים, כי הוא מרגיש שזה לא ראוי לשתות מים שהובאו בסיכון חיים כל כך גדול. מבחינתו, לשתות את המים האלה זה כאילו הוא שותה את הדם של האנשים שהביאו אותם. בגלל זה הוא וְלֹא אָבָה, שזה אומר שהוא פשוט לא הסכים ולא רצה לשתות אותם. בסוף הסיפור נאמר אֵלֶּה עָשׂוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים, כדי ללמד אותנו על האומץ העצום של הלוחמים האלה. הם היו כל כך נאמנים לדוד, שהם מיהרו מעצמם למלא את הבקשה שלו, אפילו שזה דרש מהם לפרוץ בסכנה גדולה אל תוך הלב של מחנה האויב.
שמואל ב, פרק כ״ג, פסוק י״ז
וַיֹּ֡אמֶר חָלִ֩ילָה֩ לִּ֨י יְהֹוָ֜ה מֵעֲשֹׂ֣תִי זֹ֗את הֲדַ֤ם הָאֲנָשִׁים֙ הַהֹלְכִ֣ים בְּנַפְשׁוֹתָ֔ם וְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁתּוֹתָ֑ם אֵ֣לֶּה עָשׂ֔וּ שְׁלֹ֖שֶׁת הַגִּבֹּרִֽים׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.