מתוך מציאות מורכבת, דוד מתמלא בגעגוע עמוק לנופי ילדותו שבעיר מולדתו בית לחם. כאשר וַיִּתְאָו, כלומר חש תאווה עזה, הוא אינו מסתפק במים שנאספו במדבר, אלא כמהּ ספציפית למי הבור המוכרים לו. התשוקה למים אלו נובעת מטבע האדם, המורגל למים ולאוויר של מקום גידולו המיטיבים עמו, בניגוד לסביבה זרה שעלולה להזיק. לכן, כשאמר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם, דוד לא פקד על אנשיו לצאת למשימה, אלא רק השיח לפי תומו והביע משאלה פנימית של געגוע.
דברי הימים א, פרק י״א, פסוק י״ז
וַיִּתְאָ֥ו דָּוִ֖יד וַיֹּאמַ֑ר מִ֚י יַשְׁקֵ֣נִי מַ֔יִם מִבּ֥וֹר בֵּֽית־לֶ֖חֶם אֲשֶׁ֥ר בַּשָּֽׁעַר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.