קרה לכם פעם שהייתם רחוקים מהבית ופתאום התגעגעתם למשהו מאוד פשוט, כמו האוכל המוכר או החדר שלכם? זה בדיוק מה שקרה לדוד. הוא נמצא בתקופה לא פשוטה, ופתאום מתעורר בו געגוע עמוק למקום שבו הוא גדל, לעיר בית לחם. המילה וַיִּתְאָו מתארת את ההרגשה הזאת, חשק חזק מאוד ורצון עז.
למה דוד התגעגע דווקא למים של בית לחם? המפרשים מסבירים שזה טבעי לגמרי. אדם תמיד רגיל לאוויר ולמים של המקום שבו הוא נולד, והם הכי טובים ובריאים בשבילו. מסופר אפילו על מלכה שעברה לגור בארץ אחרת וחלתה, והרופאים אמרו שהתרופה היחידה שלה היא להשתמש במים מהמולדת שלה. דוד אומנם יכול היה לשתות מים רגילים שמצאו במדבר, אבל הוא רצה את המים המוכרים והטובים של הבית.
כאשר דוד אומר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם, הוא לא נותן פקודה לחיילים שלו ללכת למשימה ולהביא לו את המים. הוא פשוט מדבר לעצמו, חושב בקול רם ומביע את המשאלה שבלב שלו ואת הגעגועים העזים לילדות.