חשבתם פעם מי אשם יותר כשקורה משהו לא טוב, זה שהציע את הרעיון או מי שהסכים להשתתף בו? הסיפור של ממלכת ישראל והמלך ירבעם גורם לנו לחשוב בדיוק על השאלה הזו.
הנביא מסביר שה׳ וְיִתֵּן אֶת יִשְׂרָאֵל, כלומר ימסור את העם לעונש שלהם ויאפשר לאויבים לקחת אותם מארצם. כל זה קורה בִּגְלַל, בעבור, המעשים הרעים של המלך ירבעם. המלך אשם בשני דברים שונים: קודם כל אֲשֶׁר חָטָא, הדברים הלא טובים שהוא עשה בעצמו, ושנית וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, המעשים שלו שגרמו לכל העם לטעות, כמו למשל כשהוא הציב את עגלי הזהב.
אולי תשאלו את עצמכם, אם ירבעם הוא זה שהחטיא אותם, למה כל העם נענש? התשובה היא שבני ישראל המשיכו לעשות את המעשים האלה בעצמם. הם לא יכולים להגיד שהמלך הכריח אותם, כי הם אלו שבחרו בו למלך והשתתפו במעשים מתוך רצון והסכמה, פשוט כי זה היה להם נוח.