מלכים א, פרק ה׳, פסוק כ״ג

עובדיו של חירם יורידו את העצים הכבדים מהרי הלבנון לחוף הים ויקשרו אותם לרפסודות, שעליהן הוא מצהיר וַאֲנִי אֲשִׂימֵם דֹּבְרוֹת, כלומר אנהיג ואוביל אותן על פני המים. הם ישיטו את הרפסודות בים עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁלַח אֵלַי, היעד החופי שיקבע שלמה בגבול ממלכתו, ושם יבצעו פעולה של וְנִפַּצְתִּים שָׁם, כלומר יתירו את הקשרים ויפרידו את הקורות זו מזו אל היבשה. מנקודה זו עוברת האחריות לשלמה, שעליו נאמר וְאַתָּה תִשָּׂא, ועובדיו יאספו את הקורות הבודדות מן החוף ויובילו אותן דרך היבשה אל מקום הבנייה בירושלים. בתמורה לעצים ולעבודתם הקשה של אנשי צור מבקש חירם וְאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת חֶפְצִי לָתֵת לֶחֶם בֵּיתִי, שמשמעותו כי שלמה יספק מזון לחוטבי העצים ולאלו האוכלים על שולחנו של חירם.