דוד פונה אל ה' באורים ותומים ברגע של חוסר ודאות בניסיון לברר את נאמנותם של תושבי העיר קעילה ואת צעדיו הבאים של שאול. שאלתו של דוד מורכבת משני חלקים: הֲיַסְגִּרֻנִי, כלומר האם ימסרו אותי [מצודת ציון], והאם יעשו זאת בַעֲלֵי קעילה, שהם אדוני העיר וראשיה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. לאחר מכן הוא מוסיף ושואל: הֲיֵרֵד שָׁאוּל?
מתוך תשובתו החלקית של ה' ("יֵרֵד"), לומדים הפרשנים כלל יסודי בהלכות השאלה באורים ותומים: אין לשאול שתי שאלות יחד. כאשר אדם מציג שתי שאלות באותו הזמן, הוא ייענה רק על אחת מהן [רש"י, רלב"ג, מצודת דוד].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שדוד שאל את השאלות שלא כסדרן ההגיוני והכרונולוגי. לשיטתם, היה עליו לשאול תחילה האם שאול ירד לקעילה, ורק לאחר מכן האם אנשי העיר יסגירו אותו לידיו. מכיוון ששאל שלא כסדר, האורים והתומים השיבו לו על פי הסדר הנכון, וסיפקו מענה על הפעולה שתתרחש ראשונה בזמן – ירידתו של שאול [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לעומת גישה זו, יש הסבורים שדוד שאל בסדר זה בכוונה תחילה. לפי תפיסה זו, דוד חשד ששאול לא ירד בעצמו מיד עם צבאו, אלא ישלח תחילה שליח לדרוש את הסגרתו של דוד לבדו, כפי שמקובל במקרים של מרידה. לכן שאל תחילה "היסגרוני" – האם אנשי העיר ימסרו אותי לידי השליח. רק במקרה שהעיר תסרב, שאל דוד האם שאול ירד בעצמו להילחם ולהשחית את העיר. תשובת ה', "ירד", הבהירה ששאול לא ישלח שליח אלא יגיע מיד בעצמו, ובכך התייתרה השאלה הראשונה ונכללה ממילא בתשובה לשנייה [מלבי"ם].
מבחינת מסורת כתיבת הפסוק, ישנם עותקים של המקרא שבהם מופיעה הפסקה (רווח טקסטואלי) ממש באמצע הפסוק, רגע לפני התשובה "וַיֹּאמֶר ה' יֵרֵד" [מנחת שי].