במהלך המרדף העיקש אחר דוד, שאול המלך מפגין חשדנות רבה וזהירות מחושבת. הוא מבין כי הוא ניצב מול יריב חמקמק ומתוחכם, ולכן הוא מסרב להסתמך על השערות כלליות ודורש מאנשיו מידע מדויק ומוצק בטרם יצא לפעולה.
כאשר שאול פונה אל הזיפים ומבקש הָכִינוּ עוֹד, הוא מנחה אותם להתכונן כראוי ולאסוף מידע מבוסס [מצודת ציון, שטיינזלץ]. הציווי וּדְעוּ וּרְאוּ אֶת מְקוֹמוֹ נובע מכך שידיעה כללית על האזור שבו דוד שוהה אינה מספקת, ויש לאתר את מיקומו המדויק [רד"ק, שטיינזלץ]. שאול חושש לצאת למסע שווא, שכן דוד עלול להשתמש בהטעיות, להראות את עצמו במקום אחד כדי למשוך את המחפשים לשם, בשעה שהוא כבר נמלט למקום אחר [מלבי"ם, אלשיך].
לכן, שאול דורש לדעת אֲשֶׁר תִּהְיֶה רַגְלוֹ מִי רָאָהוּ שָׁם. הוא אוסר עליהם להסתמך על שמועות, אומדנים או מגידים שעלולים להיות אנשי בריתו של דוד, ודורש למצוא עד ראייה נאמן שראה אותו במו עיניו [מלבי"ם, מצודת דוד]. יתרה מכך, עליהם לעקוב לא רק אחר מיקומו הנוכחי, אלא גם לחזות לאן יפנה משם ולחקור היטב את כל מקומות המסתור הרגילים שלו [אלשיך].
הסיבה לחקירה המדוקדקת מוסברת במילים כִּי אָמַר אֵלַי עָרוֹם יַעְרִם הוּא. משמעות הביטוי עָרוֹם יַעְרִם היא התנהלות בעורמה רבה ובתחבולות, כאשר דוד נודד ממקום למקום כדי לטשטש את עקבותיו [רש"י, מצודת ציון].
באשר לזהות הדובר במילים אָמַר אֵלַי, קיימות מספר גישות. גישה אחת גורסת כי המילים מתייחסות למרגל או לאדם אחר שהזהיר את שאול מפני ערמומיותו של דוד [רש"י, רד"ק, מלבי"ם, שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה מרכזית אחרת מפרשת כי שאול מצטט את דוד עצמו. לפי פירוש זה, שאול נזכר בימים שבהם דוד עדיין סר למשמעתו; כאשר שאול היה שואל אותו כיצד הוא מצליח להכות בפלשתים ולהינצל מידם, דוד היה משיב שהוא עושה זאת בעורמה ובתחבולות. כעת, שאול מבין שדוד מפנה את אותן תחבולות מלחמה נגדו [מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק, חומת אנך]. דעה נוספת מציעה כי המילים חסרות נושא, וכוונתן היא "אמר לבי אלי", כלומר שאול הסיק מדעתו שלו שדוד יתנהג בעורמה [רלב"ג].