שאול מגיב לאנשי זיף שהציעו להסגיר לידיו את דוד, ומביע את תודתו העמוקה על נאמנותם. בדבריו, שאול מברך אותם ואומר בְּרוּכִים אַתֶּם לַה' – הוא מבקש שה' יברך אותם כגמול על כך שהביאו לו את המידע החשוב על מקום הימצאו של דוד [מצודת דוד].
את הברכה הוא מנמק במילים כִּי חֲמַלְתֶּם עָלָי. משמעות ה"חמלה" בהקשר זה היא עצם המעשה של גילוי הסוד לאוזניו של שאול, והעובדה שהם שותפים לצערו ומקנאים את קנאתו [אברבנאל].