המרדף אחר דוד מקבל תפנית כאשר תושבי המקום יוזמים פנייה למלך ומספקים לו מודיעין על מקום המסתור של המבוקש. באותה עת, שאול כבר חדל מלבקש את דוד ושב אל ביתו הַגִּבְעָתָה, היא גבעת שאול [מלבי"ם, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
מבחינת ציר הזמן של האירועים, מתקיימת מחלוקת. יש הסבורים כי הכתוב אינו כסדרו, וכי וַיַּעֲלוּ זִפִים משמעו שהם כבר עלו אל שאול עוד קודם לאירועים שסופרו לפני כן בפרק, כדוגמת פגישת דוד ויהונתן [רד"ק]. לעומת זאת, [אברבנאל] סבור כי תיאור הדברים הוא כסדרם הכרונולוגי: רק לאחר שיהונתן סיים את פגישתו עם דוד ושב לביתו, הלכו הזיפים אל שאול.
המודיעים הם זִפִים, אנשי העיר זיף שבאזור המדבר [ביאור שטיינזלץ]. הם מדווחים כי דוד מִסְתַּתֵּר, כלומר מתחבא בקרבתם [מצודת דוד], ומספקים לשאול מיקום מדויק הכולל את כל הגבולות והמצרים שבהם הוא נמצא [מלבי"ם]: הוא שוהה בַמְּצָדוֹת, שהן מצודות סלעים [מלבי"ם], העומדות בַּחֹרְשָׁה, בתוך יער [מלבי"ם, מצודת דוד]. יער זה ממוקם בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה.
כדי לדייק עוד יותר את המיקום, הם מוסיפים את הציון אֲשֶׁר מִימִין הַיְשִׁימוֹן. הַיְשִׁימוֹן הוא אזור מדברי שומם לחלוטין שאין בו צמחייה [ביאור שטיינזלץ]. הציון מִימִין משמעו מצד דרום [ביאור שטיינזלץ], וההדגשה הזו נועדה להבחין את הגבעה הזו מגבעה אחרת שהייתה קיימת מצדו השמאלי של הישימון [מלבי"ם].