לאחר שדוד מבין כי שאול מתכנן לרדת אליו, וכי אנשי קעילה עתידים להסגירו לידי שאול למרות שהושיע אותם מידי הפלשתים, הוא נאלץ לעזוב את העיר. צבאו של דוד מנה בשלב זה כשש מאות איש, שכן מספר אנשיו גדל בעקבות הצלחותיו [אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. יש לציין כי במילה מקעלה חסרה האות יו"ד, כפי שמופיע בספרים המדויקים והעתיקים [מנחת שי].
הפרשנים מציעים שני כיוונים עיקריים להבנת הביטוי ויתהלכו באשר יתהלכו, המתאר את אופי עזיבתם:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שדוד ואנשיו שבו לנדוד מבלי שהיה להם יעד מוגדר מראש. הם לא תכננו לאן ללכת, אלא הלכו באקראי לאיזה מקום שהזדמן להם [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. נדידה זו הייתה למעשה תחבולה: הם נמנעו מלהתיישב במקום אחד, נעו ללא הרף ממקום למקום ואף חזרו למקומות שכבר היו בהם, כדי לבלבל את שאול ולמנוע ממנו לדעת לאן לעקוב אחריהם [מלבי"ם].
גישה נוספת, הנשענת על התרגום הארמי, מסבירה כי משמעות הביטוי היא חיפוש אחר מקום ראוי ומתאים ללכת אליו, כלומר מקום שבו יוכלו למצוא הצלה ומחסה בטוח [רש"י, רד"ק].
כתוצאה מבריחתו של דוד ומתנועתו הבלתי צפויה, שאול מבין שלא יוכל לאתרו. לכן נאמר ויחדל לצאת, כלומר שאול עצר, מנע את עצמו וביטל את יציאתו למרדף [מצודת ציון, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].