ברגע קריטי של מתח, נפסק המרדף הממושך של שאול אחר דוד. האיום הפתאומי מצד הפלשתים מאלץ את שאול לשנות את תוכניותיו ברגע האחרון ולהפנות את כוחותיו להגנת העם. תפנית דרמטית זו מעניקה למקום את שמו הייחודי, המקפל בתוכו משמעויות פיזיות, נפשיות והיסטוריות.
המילה מִרְדֹף מתארת את רדיפתו האישית של שאול [ביאור שטיינזלץ], והפרשנים מציינים כי האות מ"ם מנוקדת באופן חריג בחיריק במקום בצירה [רד"ק, מנחת שי].
עיקר תשומת הלב הפרשנית מופנית להבנת השם סֶלַע הַמַּחְלְקוֹת. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהשם מתאר מציאות פיזית: זהו ההר שמשני צדדיו נחלקו ונפרדו מחנה שאול ומחנה דוד זה מזה [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
לצד הפירוש הפיזי, קיימת גישה הרואה בשם ביטוי למחלוקת פנימית ורעיונית. לפי גישה זו, לבו של שאול היה חלוק לשתי דעות: האם להמשיך במרדף כדי לתפוס את דוד, או לשוב על מנת להציל את ארצו מידי הפלשתים [רש"י, רד"ק, אברבנאל]. התלבטות זו לא נותרה רק בלבו של המלך, אלא התרחבה לכדי מחלוקת של ממש בקרב לוחמיו. חלק מגיבורי שאול טענו שאין להרפות מדוד עד שייתפס, בעוד אחרים סברו שמלחמת ישראל קודמת, שכן את דוד אפשר יהיה למצוא גם בהמשך [רד"ק, אברבנאל]. המילים עַל כֵּן באות להדגיש כי ההכרעה הניסית של שאול לעזוב את דוד ולצאת למלחמת ישראל היא הסיבה העיקרית והשורשית לקריאת המקום בשם זה [חומת אנך].
רובד נוסף בפירוש השם קשור לזיכרון ההיסטורי של האירוע. לימים, כאשר דוד ואנשיו היו עוברים באותו מקום, היו שש מאות האנשים שהיו עמו באותה שעת סכנה מתחלקים ונפרדים משאר הצבא. הם היו יורדים מסוסיהם, משתטחים על פניהם, ומברכים את ה' על הנס הגדול שעשה להם באותו סלע [רד"ק, חומת אנך, אברבנאל].